בניית אתרים
   דף הבית    מזמורי הכהנת    ☺ ניווט מהיר באתר ☺    מערכת האתר     אָבֵרָה מָנְגיסְטוֹ

פורום ספרים ומוזיקה


☺המלצות ספרים ☺
[חזרה לפורום]  
מחבר הודעה
[estiay]
  ימי הנטישה\ אלנה פרנטה   25/12/2009 04:05 

הצטרף בתאריך :
16/11/2006 17:31

 - לא לנשים בלבד -
 
סיפור מעניין ומפורט מאוד על אישה שבעלה (ב-15 השנים האחרונות) ואבי ילדיה מחליט לעזוב.
 
היא מתרסקת לאלפי שברים, הופכת להיות צל של אדם, נוטשת את עצמה ומגיעה לתהומות עמוקים של ריק,
 
אבל משתקמת ומגלה משהו שידעה שיש בה אך לא העזה להודות בכך. עד כה נשמע כמו רומן סוג ז'''' של דניאל סטיל (סליחה מאוהבי דניאל סטיל - אך זה באמת מה שאני חושבת עליה.)
 
אך מדובר בספר מרתק שיורד לפרטי פרטים של נפש נטושה, התיאורים בעיניי מחלחלים, גסים מאוד וקשים אך אותנטיים בצורה מדהימה.אני אישית לא הצלחתי להניח את הספר, רציתי לקרוא בו עוד ועוד.לא שבעתי ממנו גם כשסיימתי אותו.
 
קצת על הסופרת: אלנה פרנטה הוא שם העט של סופרת שעד היום אף אחד לא יודע מי היא.היא פרובוקטיבית וכמעט שלא מתראיינת, בעיניי - הוא כותבת בצורה מאוד מעניינת, היא לוקחת סטואציות הכי בנאליות שיש, כגון טיול עם הכלב או ניקיון בית והופכת אותן לאירוע מהותי ומעצב בחיי הדמויות. היא כותבת כבר קרוב ל-20 שנה. רבות הפמיניסטיות שניסו להגיב על ספרה, ולהלן תגובתה, שאני אישית אהבתי - וכל מי שייקרא, יבין מדוע היא ענתה כך:
 
."אולגה אינה אישה בודדה אלא אישה מבודדת. רציתי לספר בספרי את תהליך הבידוד שלה, זה הדבר העיקרי שעניין אותי. רציתי לעקוב רגע אחרי רגע אחר הצטמצמות המרחבים הריאליים והמטפוריים המקיפים אותה. רציתי שטורינו ונאפולי, למרות השוני ביניהן, יהיו ערים מקבילות בכל מה שנוגע לבני אדם שהכאב המם אותם. 
כל מה שמוצאת אולגה בנאפולי ובמקומות אחרים הם רק שמות שאין בכוחם להקרין חום אנושי ומשמעות.     "
אולגה אינה דומה לאנה קרנינה, או לגיבורה של ''''אשה שבורה'''' של דה בובואר. בראש ובראשונה אין היא רוצה להיות כמו האישה הנטושה שהכירה בילדותה בנאפולי. היא רואה את עצמה כתוצר של תרבות אחרת, של היסטוריה נשית אחרת, והיא חושבת שהכל ניתן למניעה, ששום דבר אינו בלתי-נמנע. ודאי שהיא חווה על בשרה שכל נטישה היא התאיינות מוחלטת. אבל היא מגיבה, היא מתאוששת, היא חיה.
    "
אולגה כותבת כדי לשרוד ולהבין. לכתיבה אין בעיניה צבעוניות מאגית או מיסטית. בנעוריה היא הקדישה לכתיבה הרבה יותר זמן, כעת היא משתמשת בכתיבה כדי לשלוט בבעיה שבה היא נתקלת בספר שלי: האם ניתן להמשיך ולחיות 
אם מאבדים את האהבה? נראה שזה נושא שהדיון בו מוצה, אך למעשה זאת התימה האכזרית ביותר של הקיום הנשי. אובדן האהבה הוא קרע, הוא גורם לריק של משמעות, עיר ללא אהבה היא עיר אכזרית.
    "
קראתי בהתלהבות הרבה ספרות פמיניסטית, אף שמעולם לא הייתי פעילה בתנועה הפמיניסטית. יש לי חיבה רבה לרעיון של ההבדל בין המינים אך זה נוגע בעיקר אלי ולא לדמותה של אולגה, גיבורת ספרי.
   
אולגה היא חילונית לחלוטין. אבל חוויית הנטישה מכרסמת את הוודאויות של חייה, את אורח חייה, את התנהלותה הרגשית. המצב הזה מאפשר את חדירתן של פנטזיות, של אמונות, של רגשות שהיו חבויים, מין פרימיטיביוּת גופנית שטווה את חוטיה.
    "
אולגה, בסופו של דבר, מגלה שהכאב לא מטביע אותנו ולא מרומם אותנו, ושאין בעניינים העומדים ברומו של עולם או באלה המצויים בתחתיתו כדי לנחם אותנו. בהקשר זה אינני רוצה לומר דברים נוספים על אודות הכלב אוטו, אלא רק זאת: בין הדמויות של הספר, הוא זה שהכי הכאיב לי במהלך הכתיבה.
    "
האהבה שנגזלה מאולגה הראתה לה עד כמה ברוטאליים היחסים בין המינים, ולא רק בין המינים. אני חושבת שהגברים שאנחנו בוחרות, כמו בחירות חשובות אחרות, מעידות איזה מין נשים אנחנו, איזה מין נשים אנו הופכות להיות".




נמייה
   
דף : 1     1 |    >>1

[חזרה לפורום]  
מנהלי האתר - ישראל אדנה יסמני, אדנה זואודו 


ישראלים ממוצא אתיופי| יהודי אתיופיה| ביתא ישראל| אתיופים| תרבות אתיופית| מוזיקה אתיופית| נשים אתיופיות| גברים אתיופים, היכרויות אתיופים| קומדיה אתיופית| היסטוריה אתיופית| זמרים אתיופים |