בניית אתרים
   דף הבית    מזמורי הכהנת    ☺ ניווט מהיר באתר ☺    מערכת האתר     אָבֵרָה מָנְגיסְטוֹ
 
 
 
בא לשכונה בחור חדש
מערכת Ethiostruggle
 
פברואר 2009
 
 שווים 30 אחוז פחות, כך הובן מהכתבה אודות משפחה ממוצא אתיופי שחפצה לרכוש דירה בשכונת מגורים באשקלון באזור שמורכב מיוצאי בריה"מ לשעבר הכתבה  - האינסטינקט הראשוני מבקש למגר את האפליה לקנוס את המנוולים,להפגין מול הבניין, לשרוף צמיגים וליידות אבנים אל "הבלוק הסובייטי", מה שנשמע נכון, אפילו נכון מאוד. אם כן- יהיה זה הישג זמני כביר | בעיקר אם גם יסקרו את האירועים הללו בתקשורת = חשיפה – דיון ציבורי – טפיחה על שכמם של יהודי אתיופיה – כל יו"ר עמותה אזוטרית שקשורה באופן כזה או אחר בעולי אתיופיה יעלה לשידור וינאם את 'נאום הדייר הגזען', יחזור למשרדו וישאל את מזכירתו האם הוא נראה ייצוגי, אחרי הכול הוא עלה לשידור ברדיו.
 

מעולם לא הבנתי את הברנשים הללו, כל כך הרבה זמן הם מפעילים עמותות פיקטיביות ולא פיקטיביות יושבים בדיונים בכנסת יוצאים בהצהרות שניצחו את האריה ובפתחנו עידן חדש שבדגלו חקוקים צמד המילים "שיווין הזדמנויות" ויצרפו לכך אישושים כדוגמת:    "רוה"מ הבטיח [...]", "השר הבטיח [...]", "המאבק הצליח[...]"

זה תמיד פזמון חוזר ולנצח נשאר מלא בדיסטורשנים, ללא הרמוניה, ללא חריזה.  גרועים מכל הם אלו "הקונים" את התקליטים הללו ומאזינים להם שוב ושוב- ומשום מה מאמינים שאולי הפעם המנגינה תנעם לאוזן. תקווה היא תמיד טובה, אבל זו איננה תקווה אלא אשליה שיצרו אלו הקרואים "הנהגת הקהילה האתיופית". ואנחנו, אנחנו מפיחים בה חיים – ומשום מה נשטפים בעולם מושגים שמצדיק את האפליה:  "אחרי 30 שנה התקדמנו די יפה" - "גם העולים משנות ה-50 סבלו" - "הכול בגלל הריח של האוכל". בנוסף, תשמעו כל עמותיונר רביעי מבשר שהגיע שעתה של האינטגרציה ומאידך ובלי משים הם מעודדים בדלנות::למשל-  ארגונים יוצאי אתיופיה פעילויות ליוצאי אתיופיה - כך הם פועלים: מאותתים שמאלה ונוסעים ימינה.

גם אגודת הסטודנטים של יוצאי אתיופיה כנראה אינה מבינה את תפקידה החשוב במערך החברתי; מתפארת במסיבות סיום סמסטר ומתהדרת בהפקתה, לשם גיוון יש בין סמסטר לסמסטר יש גם ערב 'תרבות' - עם איזון כזה מי זקוק לקצוות,לחשיבה ביקורתית ומעורבות אמיצה - בואו נרקוד סיימנו עוד סמסטר. אלטרנטיבה בארגונים באגודות בעמותות או ביטולם יתקבלו בברכה – המצב הסטטי הזה מנוון את כולנו.

**  
ובחזרה לשכונה

החל מן הרגע שמופיעה כתבה שבכותרתה או בכותרת המשנה מוטמעות המילים – "אתיופים וגזענות", כולנו מופתעים נדהמים, כאילו איננו מודעים לקיומה של התופעה כאשר שוחחנו עם השכן/ה הדוד/ה האח/ות החבר/ה או אפילו בשיחת חולין שהתפתחה עם בן קהילה אחר – כמה פעמים שמענו הכול מהכול (אפליה מכל הסוגים) ורגזנו מעט כל כך מעט נסערנו שכבר למחרת המשכנו במהלך חיינו. אנחנו יודעים ומודעים עד כדי ראיית האפליות כחלק מהשגרה מהנורמה – בכמה בתי ספר שמעתם על אי צדק ויחס מפלה או פוגעני כלפי ילדים בני הקהילה האתיופית? כמעט לכל אחד מקרה או סיפור, אך, רק מקרים בודדים 'מעטרים' את התקשורת (פ"ת, אשדוד,נתניה...)

האם נדמה לנו שרק באשקלון קיים הטרנד האתיופובי – נדלני ? התשובה היא נייט [....] קשה לנתח האם הופתענו מהעובדה שהשגרה שלנו הופכת לכותרת, או מהסיבה שהתקשורת מופתעת מכך. מה גרוע יותר?

 

 
סיפור עצוב 
מערכת Ethiostruggle
 
נובמבר 2008 
 
הסגד השנה היה אחד מרגעי השפל הגדולים שלנו כחברה אתיופית בישראל, החג מבטא בין היתר יום של חשבון נפש והתלכדות. בפועל, התעלמות מוחלטת מאחינו המפגינים בגבורה ובנחישות מול משרדי הממשלה, מתוך האלפים שהיו היום בסיגד הגיעו 5 אנשים!!! תחשבו שוב 5 אנשים מתוך רבבות!!! זה לא נתפס,לא הגיוני ויותר מכך זה אפילו לא אנושי. היום הזה בעיני מסתמן- כיום שהפכו שונאים עצמנו: מביטים במראה ורואים פורטרט בן 25 שנה ומנסים להדחיק שכך נראנו גם אנחנו,כך נתפסנו בציבור גם אנחנו, לפתע הם נראים לנו זרים, כבני-אדם נחותים מאיתנו, רואים עצמנו ישראלים ממוצא אתיופי סוג א' ואותם כסוג ב'- אנחנו פשוט "חיים בסרט". מה פ"ת? מה דם? מה אפליה בביה"ס ?, את מי אנחנו מרמים!. האם אנו נותנים מעצמנו מספיק על מנת לתת הזדמנות לשינוי? שדה דיון וירטואלי אינו מספיק, נדרשת גם פעולה- שיתוף פעולה. הכרחי שהמילים שהקלדנו יקבלו תוקף מעשי; קיומה של פעולה אחת בלבד מבין השניים אינה מספיקה.
 
שוב פעם, רוצה להיות בטוח לגמרי - מה לעזאזל קרה היום? הייתכן שאלפי החוגגים לא יודעים על קיום המחאה ? 5 אלף מהם שמעו או קראו בעיתון - לפחות אלף - חמש מאות בטוח - על 250 חותם שידעו גם איפה המקום - 100 בוודאי יודעים - 50 יכלו להגיע - גם 25 במקרה הזה,זה טוב - אבל 5 אנשים!!! הגענו והספקנו להכיר את מזג-האוויר הירושלמי טוב מאוד[...] נחתו משום מקום קבוצת אמריקאים שהחליטו לשמח את הילדים[...] שיח שהתנהל בין פקיד שתלטן לבין העולים - עם אמהרית לוקה בחסר ובמאמץ רב הצלחנו לתרגם להם חלק מ"איומיו" של הפקיד. הברנש סייע רבות ליושבים במאהלים ומאידך גם דורש שיצייתו לו בכל תנאי,צייתנים הם לא,בכלל לא[....] טרם התפזרנו, שעה 19:00 לערך התאספו המפגינים לקראת החלטה: האם לסיים או להמשיך את המחאה?.  קודם לכן ישבו חברי ארגונים ופקידים ממשרדי הממשלה השונים יחד עם נציג העולים - וקיבלו הבטחות לשינוי המצב בבית אלפה. הנציג חזר למפגינים לבדו, לבשר את מה שהוחלט.
 
הנציג חזר למאהלים לבדו? אברהם נגוסה לא טרח להגיע לשם,משה בהטה גם– הם וכל אלו מהקהילה שישבו בין מקבלי ההחלטות – לא התאמצו להגיע ולראות איך תינוקות וילדים קופאים בקור הירושלמי יחד עם הוריהם, כי הם הבינו שרק כך, רק על ידי הצבעה ברגליים- יתייחסו למצוקותיהם .
 
בזמן כתיבת שורות אלו, העולים עדיין בחצר האחורית של משרדי הממשלה, מחר הם יקבלו החלטה[...] יורד גשם בשעה מאוחרת זו, מה יוליד המחר? האם התינוקות מספיק מוגנים בגשם הזלעפות הזה? למי הם יפנו אם חלילה יחלה מישהו הלילה? לחשוב על דוד, על אלמז, על משה ועל כל הילדים הקטנים ששיחקנו איתם היום - מי אנחנו בכלל שמספיק חזקים כיום להגן על ילדנו תחת קורת חמימה, ולדעת שבני גילם ישנים באוהלים בחוץ בקור אימים. מי אנחנו שבכלל יכולים להרשות לעצמנו ללכת לישון במקום חם, אוהב ומוגן כאשר ילדים קטנים נלחמים את מלחמתנו בעוז. ביום הכל כך מרכזי עבורנו נוסיף עוד 2 מילים למשפט המפורסם.
כן אנחנו יכולים
כן אנחנו יכולים, להתבייש בעצמנו.
מתוך "סיפור עצוב" של בני בגין
 
[...]זהו סיפור עצוב.
מופיעים בו שוב אלה שלא ידעו, אלו שלא רצו לדעת, אלו שידעו ולא הבינו, אלה שסירבו להבין ואלה שהבינו ולא רצו לומר. זהו גם סיפורה של יהירות. יותר מכל, זהו סיפורה של עייפות, בעולם שאינו סולח לחולשה[...] 
 
 
 
 

חשבון נפש !!
 
מערכת Ethiostruggle
 
אוקטובר 2008 
 
לעיתים אנחנו עסוקים בכל כך הרבה תהיות ומתדיינים אודותיהם, כאילו הם באמת ברומו של עולם, לא פעם אנחנו החיים בארצות שבעות ועשירות מלינים על כל פרט שלא "נוח" לנו ודורשים רק מה שהורגלנו ברבות השנים – התרגלנו להתעסק בטפל. והכול עניין של פרופורציה כמובן. 

במה אנו דנים כיום?
רוה"מ מושחת,הבחירות הקרבות, האולימפיאדה בסין,הנשיא הבא של ארה"ב,התחמשות איראן,משבר הכלכלה האמריקאית או הצמיחה בישראל, השלום המיוחל בין סוריה לבין ישראל,אפליה עדתית של האשכנזים כנגד המזרחיים או כולם כנגדנו@ עד שכולנו נגד האזרחים הערבים בישראל[...] כל כך הרבה הבלים וסקופים שמוקפצים כאילו היו אלו שאלות של חיים ומוות, כאילו היה זה עידן חשוב בהיסטוריה המגיש לנו את תקומתה או נפילתה של אימפריה זו או אחרת, והכל- באיצטלה של שקיפות למתרחש בעולם (העולם המערבי כמובן).

ובכן, בזמנים בהם נערמים כותרות נוצצות 'סקסיות' ואבק כוכבים מדי יום במדיות השונות, קל לנו, לצערנו הרב לשכוח מקומות בהם החיים מתנהלים באופן שונה לחלוטין[...] בו בזמן שאנו גולשים להנאתנו או צופים בסדרת טלוויזיה, בדיוק אז מתנהלות מלחמות -בחסות הערב-ביבשת אפריקה, שורר רעב כבד ביבשת בעיקר באתיופיה-  זו שאנחנו גאים בה. מקום הולדתם של רבבות מאיתנו. מתארים את הבצורת כקשה ביותר שידעה היבשת בעת החדשה, בשנייה שחלקנו שולחים מיסרון לתוכנית ריאלטי כזו או אחרת ומכתירים עוד אדם למנצח בתחרויות - דמות שתככב ותופיע בעיתונים למשך התקופה הקרובה, באותו הסימוס אנחנו עוזרים לעולם לשכוח את מיליוני הילדים הנמצאים בסכנת חיים:: עד שהרשמים הללו יעלו לרשת: כמה ילדים לא יהיו בין החיים. הפכנו חלק "מהמערב", נטמענו בערכים הנלוזים של התרבות הרגעית והחסרת תוכן הזו.
שכחנו את עצמנו לאבדון, מזילים דמעה בכל כתבה על ילדים בישראל שאין להם בבית מכשיר טלוויזיה תוך כדי שאנו אפופים במוזיקת רקע נוגעת וקורעת לב, נעצבים מהפסד של קבוצת כדורגל אהודה, זועמים על כינויים
וקטלוגים שמשגרים כלפינו אנשים לבנים וורודים ולפעמים אפילו חומים לייט. 

לפני יום הכיפורים ובמהלכו, הבנתי עד כמה עוסקים אנו בטפל, ברדוד– אף אחד לא באמת רוצה להתעכב על כתבות-רעב מיבשת אפריקה, קוראים  ומדחיקים: לפניכם,
אחת התמונות הקשות(החזקות) ביותר 


זה עלול להיקרא על ידי כמה מכם כאמוציונאלי יתר על המידה, או הליכה לעבר מקום רחוק מדי,אבל עד כמה רחוק? הרי זאת הולדתנו!!, ומבלי להיכנס לפוליטיקה ולדת – הרי כולנו היינו עלולים להיות שם היום(לא נעים לקרוא). ומאחר ויצאנו משם מכל סיבה שלא תהיה, ומצבנו כיום שונה – כדאי מאוד שנחשוב למה אנו היינו מצפים לו היינו שם היום?

 
 
 
משחק הדממה
 
מערכת Ethiostruggle
 
אוקטובר 2007 
 
כולנו מבינים את המשקל והעוצמה שצבר רם כספי ברבות השנים, את השפעתו וידו הארוכה; כזו שהשתיקה את קולם של הפוליטיקאים והתקשורת. העו"ד הממלוח הוקלט באחת מן האמירות האיומות שהיה עלול אדם יהודי בעל השפעה בארץ ישראל לפלוט, ומנגד הדממה הכמעט מוחלטת של התקשורת אל מול הנהמה ששוגרה מפיו של עבריין המילים הקרוי רם. איך אנחנו מרשים לעצמנו לבלוע עוד ועוד צפרדעים ולהגיב בנחמדות, לתת לכושלים סידרתיים מהקהילה להוביל עוד מאבק פוליטי אופורטוניסטי שהוא כמעט טוטאלי לטובת העסקנים המקורזלים. אל לנו לוותר בקלות לעסקנות מהליגה הנמוכה ביותר. כדאי לנו להפנים שאידיאולוגית צלב-הקרס של האיש הזה דורשת טיפול שורש,קצת יותר רציני מעצומה.

היום תורנו(תורם של האנשים הפשוטים) ומחר תורכם (של אנשי השררה מהקהילה האתיופית) בורגני צעצוע כאלה חיו גם באפריקה באמצע המאה שעברה אותם כינה פראץ פאנון "קריקטורה של המערב", תמיד יש להם סיבות למה זה לא מצליח, ואיך שמה שרואים משם לא רואים מכאן, ותמיד אבל תמיד הם יגנו על האדונים הלבנים (אלו שמרוששים לנו את התקציב שאמור לעצב את ילדנו) הם מרוקנים ועבדי הבית מגנים עליהם יותר ממה שהם היו מגנים על ילדיהם שלהם, עבדי הבית בנאום המפורסם של מלקלום אקס תואם את דמותה של העסקנות האפרו-ישראלית.


לדידי, עלינו למתוח את הגבול: מחאה אלימה יותר, קרי שריפת פחים&צמיגים, חסימת כבישים[...] הפגנה קלאסית מלאה בזעם תביא למודעות ולהרחבת המעגל המחאתי, כשיבחינו בנו מפגינים בזעם אמיתי, ללא מעצורים; אוטומטית זה ירחיב את כמות המצטרפים/התומכים. "פרשת כספי" זה הקש האחרון, מהנקודה הזו אפשר ורצוי להרחיב את המאבק למיגור האפליה נגד יהודי אתיופיה בישראל. בין היתר: מעמדם של הקסים, טיפול הולם בעולים החדשים- אותם עולים שזקוקים בדחיפות לכוח אדם נוסף שיקרא את מצוקות המשפחה: האם נראה למישהו הגיוני שהעו"סים לא הולכים לביקור אצל משפחה של עולים עם 7 ילדים מתחת לגיל 16!? לבדוק איך הם מסתדרים היכן הם לנים מה הם אוכלים. אין שום הצדקה לרצח באור-יהודה, אבל, אין גם שום מניעה לבדוק ולחקור- האם הייתה רשלנות/התעלמות מצדם של הפקידים המטפלים בעולים.

משחק הדממה- הינו מוטיב מרכזי בסרט "החיים יפים", להבדיל , אז בתקופה הלבנה והאיומה ביותר בתולדות יהודי אירופה נעשו מעשים נוראים שהדעת לא מסוגלת להבין. הכל החל במדינה דמוקרטית עם אמירות קיצוניות של איש אחד, האוסטרי הזה בבוא הימים יעלה בסולם ויהיה לצורר הגדול בהיסטוריה, הדממה ששררה בזמן שמיליונים נרצחו אינה נתפשת עד היום, איך הצליח איש אחד לקבץ חלאות שכמותו להשתיק עולם שלם.

למרות הלקח הנוראי מלפני 60 שנה, דווקא בדמוקרטיה היחידה במזה"ת הצליח למרבה הפלא, אדם אחד להשתיק את כלבי הדמוקרטיה, את נבחרי הציבור ואפילו לגרום לכלבלבים דוגמת שלח ודרוקר (בכתבה ששודרה בערוץ 10 ביום שישי) לא פחות ולא יותר לערוך כתבת אופי על "המשתיק הלאומי", בדיוק באותו שבוע שניבל את פיו ודירג בני אדם לפי צבע ומוצא.  חברת החדשות בערוץ 10 שותפה לסתימת הפיות האיומה הזו.  מטה המאבק בראשות גדי יברקן הוא הגוף הצעיר הרענן והדומיננטי כיום, מחובתו לעורר את כלל "ביתא-ישראל" לצאת להפגין, לשרוף פחים, לשרוף צמיגים לחסום כבישים, הכל כדי שהמדינה תחרים את משרד עורכי הדין של כספי ושו"ת.

 
 
להגיע לארץ ישראל
מערכת Ethiostruggle
 
ספטמבר 2007 
 
אחד העיתונאים מבני הקהילה ניבא לאחרונה: אינתיפאדה של יוצאי אתיופיה הזועמים. רוב הארגונים והעמותות מסכימים עם הטענה שנעשה הכול בכדי לקיים חיים תקינים במדינת ישראל אך לשווא, היום הם קוראים לילד בשמו, אם בעבר נהגו לכנות מקרים כאלה "טעות בשיפוט של מנהל ביה"ס " היום מבינים טוב מאוד שיש יד מכוונת או למעשה הרבה ידיים מכוונות לעשיית אי-צדק גזעי.

מהר מאוד אנו נוטים להאשים בני-נוער בנטישת הערכים שהבאנו מארץ הולדתנו ושוכחים שאנחנו אלו שהפסדנו במאבק להשאיר להם קרקע פורייה, הפסד צורם היה גם השבוע מול עיריית פ"ת ()אין להיתמם ולראות בהגעת אחוז אחד מהקהילה כהישג – זוהי תעודת עניות. לכמה מאיתנו חשוב שילדנו בעתיד יחיו בעולם שוויוני נטול הפרדות גזעיות –לכולם?. הייתכן שרק אחוז אחד מתאמץ לפנות מזמנו ולהילחם על זכויותיו הבסיסיות ביותר, בדיוק כך היה גם בפרשת הדם 2 הגיע רק אחוז אחד. כל זה כמובן אינו פוגם באופי ההפגנה ובדרך שהתנהלה - אבל יש מקום להיערכות נכונה,לפרסם לחזור ושוב לפרסם בכל אמצעי התקשורת.

חלק מהמפגינים לא הסכימו עם ההחלטות שהתקבלו ולמרות זאת נאלצו לקבל את"פסק הדין" – לו הגיעה למחאה בפתח-תקווה כמות גדולה יותר של "אזרחים מודאגים" הם היו עשויים להשפיע לדרוש החלטות אחרות ונוקבות יותר. וכאן מגיע ההשפעה והחשיבות שלנו יותר מזו של העמותות והארגונים - אין זכות לשום ארגון או עמותה לחרוץ את עתידנו ללא רשותנו – נאה דורש נאה מקיים – כך גם לנו אין זכות לצאת חוצץ ולהאשים את מובלי המאבק בכניעה ובהחלטות שגויות, וכלל לא יצאנו מהבית למחות.

יאמרו כמה מאיתנו שמאסו בהפגנות הרבות שמנהלים קברניטנו זה במשך כ-חצי יובל ואין הם מסוגלים להגיע לכל אירוע מעין זה – משמע קיבלנו את תמונת המצב ואנחנו נערכים מנטאלית לחיות בחברה שבאופן פרדוקסאלי הופכת לגזענית יותר.

הגיע הזמן ליצור לעצמנו להורינו וילדנו הזדמנות חדשה, הגענו למדינת ישראל ומעולם לא נכנסנו לארץ ישראל – זו העת לסיים את המסע - בואו נשים קץ לדרך ארוכה, מתישה, מתסכלת ללא שוויון הזדמנויות,ללא הכרה ביהדותנו (הקסים) או לניסיונות לקטלג ולהפריד אותנו בעל כורחנו (תקשורת, חינוך ומדיניות הקליטה ) .

הפתרון היחיד לעת עתה, אם אנו חפצים בחיים נורמטיביים הוא ליצור כוח מלוכד:פוליטית וחברתית|| העוצמה הזו תגיע רק ממקום שנהיה בו ביחד – ביחד מרצון, ללא הכוונה לגטאות – אלא ליצירת מרכז אכלוס (חלק קוראים לזה, להפריח שממה) - הישוב שכמובן בבוא היום עם רוב מוחלט של יוצאי אתיופיה – שם כשנגשים את החלום ונגיע לארץ ישראל – גם נתרום את תרומתנו למדינה כיאות, והכל לצד שמירת המסורת, נבנה במו ידינו קבוצה חזקה מלוכדת משמעותית ואפקטיבית הרבה יותר. הקסים יוכרו לרבנים לכל דבר – וכשהם יחתנו גם את הפרנג'ים – זה יהיה צעד ראשון שהשתלבות אמיתית וכנה עם אחינו הלבנים.
 
 

מנהלי האתר - ישראל אדנה יסמני, אדנה זואודו 


ישראלים ממוצא אתיופי| יהודי אתיופיה| ביתא ישראל| אתיופים| תרבות אתיופית| מוזיקה אתיופית| נשים אתיופיות| גברים אתיופים, היכרויות אתיופים| קומדיה אתיופית| היסטוריה אתיופית| זמרים אתיופים |